כל מה שחשוב לדעת על קטרקט בעין

הקטרקט (בעברית ירוד) הוא תופעה טבעית של התעכרות עדשת העין וירידה באיכות הראיה, ועל פי מחקרים בתחום, כ- 70% מהאוכלוסייה המבוגרת בגילאי 75 ומעלה סובלת מקטרקט בעין אחת או בשתיהן. אז מהו בעצם קטרקט? ממה הוא נובע? מהם התסמינים ודרכי הטיפול? ד"ר אסף קרץ מסביר שעדשת העין ממוקמת מאחורי האישון ועשויה רקמה שקופה וגמישה. 

תפקיד העדשה הוא לרכז את קרני האור שחדרו אל העין ולמקד אותן על הרשתית. הרשתית שמכילה קולטני אור עצביים, קולטת את קרני האור הללו וממירה אותם לאותות עצביים בטרם העברתם אל המוח על ידי עצב הראיה. ברבות השנים וכחלק מתהליך ההזדקנות הטבעי מתרחשים בעדשה אי אלו שינויים. השינוי הראשון הוא התקשחות של העדשה ואובדן היכולת שלה לשנות את צורתה. 

גורמי סיכון להתפתחות הקטרקט

שינוי זה מתחיל להתרחש על פי רוב בטווח הגילאים 50 - 40, כשבעקבותיו עולה הצורך במשקפי קריאה כתוצאה מאיבוד יכולת הראיה מקרוב. בהמשך, חלים שינויים בהרכב חלבוני העדשה שמובילים לירידה הדרגתית בשקיפותה והפיכתה לעכורה. 

גורם הגיל נחשב לסיבה הנפוצה ביותר להתפתחות של קטרקט בעין, אך ישנם גורמים נוספים שמגבירים את הסיכון כגון מחלות סיסטמיות (דוגמת סוכרת, היפוקלצמיה, גלקטוזמיה ומחלת וילסון), דלקות תוך עיניות חוזרות ונשנות וטיפולים תרופתיים ממשפחת הסטרואידים. 

גורמי סיכון נוספים כוללים טראומה לעין (חבלה קהה חודרת), חשיפה לקרינה מייננת, חשיפה מוגברת לשמש או סיבות גנטיות (קטרקט מולד). הקטרקט נוטה להתפתח בקצב הדרגתי ובלתי אחיד, ועל אף שהוא איננו מלווה בכאב, חדות הראיה הולכת ומידרדרת ככל שנוקף הזמן.

תסמינים ודרכי טיפול

תסמינים שכיחים נוספים שעשויים להתלוות לקטרקט בעין כוללים, בין השאר, סנוור והילות סביב תאורה בלילה, ראיה כפולה, בוהק באור בהיר במיוחד, דהייה של צבעים וגוונים, שינוי

תדיר במספר המשקפיים וקושי בקריאה. לעתים עלולות להתפתח תופעות שאינן גורמות להפרעות בראיה כמו כאבים ולחץ תוך עייני, תופעות הנובעות מדליפת חלבונים מהעדשה או מהתנפחותה של העדשה. 

כשהקטרקט נמצא בשלביו ההתחלתיים, ניתן בדרך כלל להתמודד עם השלכותיו באמצעות התאמת משקפיים. עם התקדמות הקטרקט- הטיפול היחיד הינו בהליך כירורגי. ניתוח הקטרקט מוגדר כאחד מסוגי הניתוחים השכיחים והבטוחים ביותר בארץ ובעולם, עם שיעורי הצלחה גבוהים ביותר. 

הטכניקה הנפוצה ביותר לניתוחי קטרקט נקראת פאקואמולסיפיקציה (או בקיצור פאקו). בשיטה זו מפורקת העדשה ומוצאת מהעין. עם התקדמות הטכנולוגיה, ניתן כיום לבצע חלקים מניתוח זה בסיוע לייזר. ניתוח זה מכונה בציבור."ניתוח קטרקט בלייזר". הניתוח נערך כמעט תמיד בהרדמה מקומית ונמשך בדרך כלל עד 30 דקות.

מהו קטרקט בעין? מהם הגורמים וכיצד מטפלים?

במידה והנכם בעשור השישי ומעלה וחשים בשינויים כלשהם באיכות הראייה כמו טשטוש בראייה שהולך ומחריף, רגישות לאור חזק שגורם לכם לבוהק וסנוור, קושי בראיית לילה דוגמת הילות סביב מקורות אור, ראייה כפולה באחת מהעיניים ואו ירידה בחדות צבע, יתכן ולקיתם בתופעה שכיחה המכונה "קטרקט בעין". 

ד"ר אסף קרץ מסביר שקטרקט (בעברית "ירוד") מהווה מצב שבו מאבדת עדשת העין את שקיפותה והופכת לעכורה. העדשה אחראית לריכוז קרני האור אשר חדרו לעין והכוונתם אל הרשתית. הרשתית אמונה על קליטת קרני האור באמצעות קולטני אור עצביים והמרתם לאותות חשמליים לפני העברתם אל המוח. בצעירותנו העדשה גמישה ושקופה לחלוטין, וכך התמונה שמתקבלת ברורה וחדה. 

סיבות וגורמי סיכון 

עם ההתבגרות וכחלק מתהליך הטבעי של ההזדקנות, עשויה העדשה לאבד משקיפותה ולהפוך לעכורה, וככול שהעכירות הולכת ומחמירה כך מתדרדרת איכות הראייה. ניתן למנות מגוון סיבות להתפתחות של קטרקט בעין, כשהעיקרית שבהן היא גורם הגיל. התופעה נוטה להופיע על פי רוב בטווח הגילאים 70 - 60, ושכיחותה בקרב האוכלוסייה המבוגרת עולה ביחס ישר לגיל. 

יחד עם זאת, הקטרקט יכול להופיע לעתים בגילאים צעירים יותר בשל מגוון גורמים אחרים כגון מחלות עיניים, מחלות מטבוליות (דוגמת סוכרת), סיבות גנטיות (קטרקט מולד), חבלות בעין, שימוש בתרופות מסוימות כמו סטרואידים ועוד. 

דרכי הטיפול המקובלות

בשלביו ההתחלתיים של הקטרקט בעין, ניתן לשפר לעתים את הראייה באמצעות אביזרים אופטיים חיצוניים דוגמת משקפיים ועדשות מגע, אלא שכדאי להיות מודעים לכך שמדובר בפתרונות זמניים בלבד. בשלבים המתקדמים יותר, כשהבעיה אינה נפתרת על ידי החלפת מספר המשקפיים והירידה בחדות הראייה גורמת לפגיעה בתפקוד היומיומי ובשגרת החיים, הרי שאז מומלץ לשקול פנייה לניתוח להסרת הקטרקט, שכן נכון להיום, זהו הטיפול היחידי לפתרון הבעיה עצמה. 

קיימות כמה טכניקות שונות לביצוע הניתוח, אולם רוב ניתוחי הקטרקט כיום מבוצעים בשיטה הידנית המכונה "פאקואמולסיפיקציה" שבה עושים שימוש בוויברציות על קוליות (גלי אולטרסאונד) לריסוק חלקי העדשה ושאיבתם החוצה. הניתוח מתבצע על פי רוב בהרדמה מקומית, ובמהלכה מסירים את העדשה העכורה מבעד לפתח זעיר בעין, ומשתילים במקומה עדשה מלאכותית שנותרת בעין לכל החיים.